אורי קלפוס נ' חברת בן בטחון 1989 בע"מ

פסק דין

1.זוהי תביעה שהגיש התובע לתשלום שכר עבודתו בחודש יולי 2009 ודמי הבראה.

2.בכתב ההגנה נאמר כי התובע עבד במסגרתה שנתיים וביום 31.7.09 נטש את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת ולפיכך קיזזה משכרו האחרון דמי הודעה מוקדמת, תשלום בגין ביגוד שקיבל לצורכי עבודתו אך לא החזיר עם הפסקת עבודתו וכן תשלום נוסף בגין מכשירי מירס וציוד נוסף שקיבל לצורכי עבודתו אך לא הוחזר לרבות תשלום בגין החלפת מנעול משרדיה בת"א שנאלצה להחליפו עקב אי השבת המפתח.

משכך, הרי שעפ"י חישוביה לא נותר כל סכום שנותרה היא חייבת לתובע לאחר הקיזוזים שערכה מהשכר האחרון ודמי ההבראה אלא התובע הוא שנותר חייב לה סכומים העולים על אלה שהגיעו לו ממנה.

3.בדיון ההוכחות שהתקיים בפני במעמד הצדדים העיד התובע עצמו ומר אלון בולדו מטעם הנתבעת. לאחר שהתרשמתי מבעלי הדין כפי שהופיעו ונחקרו בפני, ועיינתי בכל מסמכי התיק לרבות המוצגים שהוגשו במהלך הדיון, להלן החלטתי:

הן מגירסת התובע והן מגירסת הנתבעת עלה כי התובע עבד בחודש יולי 2009. כן לא היתה למעשה כל מחלוקת כי לא שולם לו שכרו בגין חודש זה וכן דמי ההבראה, אלא, שלטענת הנתבעת, היתה זכאית לקזז משכרו בגין אי מתן הודעה מוקדמת, משלדברי נציגה וכפי שנכתב אף בכתב ההגנה, התובע עזב את עבודתו מיוזמתו ובאופן פתאומי, וכן לנכות משכרו בגין ציוד עליו הוא חתום ולא הוחזר לה, וכן החלפת צילינדר במשרדה בת"א.

יצוין כבר עתה בהקשר זה, כי, למעשה, במסגרת דיון ההוכחות לגבי הסכומים בהם נקב התובע לגבי שכרו בחודש זה ודמי ההבראה לא נחקר התובע ולא הובאו כל נתונים סותרים (מלבד טענה מובלעת ע"י הנתבעת בכתב ההגנה סע' 8 ב', שם נקבה בסך 2,040 ₪ כדמי ההבראה וכך אף צוין בתלוש נספח א', אך התובע עצמו לא נחקר לענין זה ולכן גירסתו לגבי הסכום לא נסתרה).

4.המחלוקת היחידה, למעשה, שהתעוררה היתה זכאותה של הנתבעת לקזז/לנכות מהכספים שהגיעו לתובע ממנה את אותם סכומים ורכיבים להם טענה.

באשר לסוגית ההודעה המוקדמת, טענת הנתבעת כי התובע נטש את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת הוכחשה בתוקף ע"י התובע, אשר טען כי מסר הודעה מוקדמת מבעוד מועד, וזאת למר שלמה מרמלשטין משנה למנכל הנתבעת ביום 1.7.09.

משלא התובע תבע במסגרת הליך זה דמי הודעה מוקדמת אלא טענה זו הועלתה ע"י הנתבעת, לא התובע היה אמור להוכיח בעדים כי נתן את ההודעה המוקדמת, אלא על נתבעת מוטל הנטל להוכיח כי הודעה כזו לא ניתנה, ולא הוצגה בפני כל ראיה במסמך או בעדות לענין זה.

לאור התרשמותי מעדויות בעלי הדין אני מעדיפה את גירסת התובע אשר מסר כי נתן הודעה מוקדמת במועד.

משכך, לא הוכחה בפני זכאות הנתבעת לנכות רכיב זה משכרו.

5.באשר ליתר הניכויים הנטענים, ראשית דבר, אין המדובר כלל בסכומים שניתנים לניכוי באופן חד צדדי עפ"י סע' 25 לחוק הגנת השכר המגביל אפשרות ניכוי כזה לסכומים קצובים בלבד.

באשר לטענה לגבי נזקים ו/או ציוד שנלקח או לא הוחזר, רשאי, כמובן, גם מעביד לתבוע עובד בענין זה בבית הדין, אלא שאינו רשאי לעשות דין לעצמו לנכות בגין כך חד צדדית משכר וזכויות כספיות נילוות המגיעות לעובד, אלא עליו להגיש תביעה נפרדת בבית הדין, בין כתביעה עצמאית חדשה, או על דרך תביעה שכנגד שתתברר בד בבד עם תביעת העובד.

6.זאת ועוד מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי כלל אין מדובר בציוד אישי שניתן לו, אלא שבמסגרת הגדרת תפקידו חתם על ציוד רב שנועד לעובדים אחרים שעבדו עימו ותחתיו ומדובר בציוד שעל פניו לפי נהלי הנתבעת כפי שעלה בדיון, לא ברור כי ניתן בכלל לאנשים והוצא מתוך הסניף ולא נשאר שם, כטענת התובע ומכל מקום לא הוכח בפני כי פריטים ספציפיים אכן נלקחו ע"י התובע ומה שוויים.

משכך, גם מטעם זה לא היה מקום לנכות בגין כך משכרו של התובע בגין הציוד.

7.אשר על כן, אני קובעת כי לא הוכח בפני כי הנתבעת היתה זכאית לנכות משכרו וזכויות הכספיות של התובע, ובודאי שלא באופן חד צדדי כפי שהדבר נעשה כאן ועל דעת עצמה.

כמובן, שככל שהינה סבורה עדין כי מגיעים לה ממנו כספים כאלה או אחרים – פתוחה בפניה הדרך להגיש תביעה לענין זה.

עם זאת, משעל פניו התובע היה אכן חתום על ציוד כעולה מנ/3 וככל הנראה כבר עשתה נסיון להגיש תביעה כנגד התובע בבית משפט אחר, שנמחקה בינתיים בחוסר סמכות, ומשהנתבעת היתה סבורה, אם כי בטעות, כי רשאית לקזז בגין כך כספים, אני עושה שימוש בסמכותי לענין פיצוי הלנת שכר ומעמידה אותם על שעור הצמדה וריבית בלבד.

8.התוצאה, איפוא, כי תביעת התובע מתקבלת, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: